תכשיטים תימניים

אמן לגבי הסדרה

-   הדימויים המוצגים בסדרה  הם חלק אחד מתוך תכשיט שלם שבה להדגיש את המשבר שחוו יהודי תימן בלקיחת התכשיטים בעלייתם לישראל שקפלו בתוכם סדרים חברתיים דתיים הלכתיים מארגני חיים, ובמעמדו של הצורף התימני שהיה גבוהה בתימן והיו תלמידי חכמים ופוסקי הלכה.

-   בחירת ציור הדימויים על עץ משום שהסוגר של הצמיד של אמא שלה היה עשוי מעץ. הרקע שבחרה לציורים הוא אדום ושחור (צבעים  הבולטים ברקמה התימנית של בתי הרגליים במכנסיים שנשות תימן לבשו בצנעא). יש קרבה גדולה במוטיבים בין הצורפות (נחשבה לעיסוק גברי) לרקמה (עיסוק נשי).

-   הדימויים המוצגים בסדרה מושפעים מתכשיטים תימניים שנעשו בתימן ובארץ. תחילה יצאתי חקרתי תכשיטים מקרב המשפחה אך היריעה התרחבה לתכשיטים מאזורים שונים. מצורפים ילידי תימן וילידי הארץ. ניתן לראות את תהליכי השינוי בעבודת הצורפים והתאמתם לתרבות המערבית על ידי צמצום בגודל התכשיט ובסגנון, פישוט המוטיבים התרחקות מההקשר הטקסי, ריקון המוטיב מההקשר הסימבולי- מאגי שגרמו לשינוי ההקשר התרבותי.

       אתני 

• בעלייה על כנפי נשרים של יהודי תימן נלקחו מהם התכשיטים שקיפלו בתוכם סדרים חברתיים-דתיים הלכתיים מארגני חיים.

• הייתה הסכמה בין גורמי העלייה לגורמי הקליטה  'לערטל' את העולים מנכסיהם לפני עלייתם ארצה וקליטתם החברה החדשה, על ידי ויתור של נכסיהם  החומריים שהיו דלים, וכן על נכסי הרוח והתרבות, משום שסומנו כמבטאים עבר ואינם רלוונטיים לכור ההיתוך ולעתידם בארץ ישראל, חשוב  לציין שהתעודות, חפצי פולחן , תכשיטים, כלים ואבני חן לא הוחזרו לבעליהם.

• נוספו מעשי ניצול, רמיה ושוד ממניעי בצע כסף. העולים נצטוו להשאיר ספרי קודש , תכשיטים מכשירי צורפות, אבנים יקרות, כסף וחוטי כסף. בנוסף נאמר להם שהכסף וזהב שמקורם אינו מארץ ישראל נחשבים  שם כטמאים, ולכן אסור לקחתם למטוס. עליהם להיפטר מדברי הערך על ידי מכירה או הפקדה לצורך מכירה במועד מאוחר יותר[1].

• צמצום בהיקף ובמגוון של התכשיט התימני יצר אפקט שרשרת: מאחר ולא נעשה שימוש בכל הרפרטואר נעלמו פריטים שהשפיעו על יוצאי יהדות תימן, הכתבת דרישות השוק  המקומי שהמציאה זהות אתנית לקבוצה השפיעו על דימוייה העצמי והיא שיכתבה את עצמה בהתאם. הצמצום בא לידי ביטוי בגודל התכשיט ובסגנון, פישוט המוטיבים, התרחקות מההקשר הטקסי, ריקון המוטיב מההקשר הסימבולי- מאגי גרמו לשינוי ההקשר התרבותי[2]

מגדרי

• הצורפות הייתה עיסוק שרובו היה שייך לעולם גברים.

• למרות שהנשים היו הצרכניות של התכשיטים קולן של הנשים לא נשמע בעיצובו, יצורו, ובבחירת   התכשיט, מאחר והגבר בחר את התכשיט.

• הנשים ענדו תכשיטים בכל שלב  מחייהן, והם הכריזו על מעמדה החברתי של האישה בכל שלב בחייה.

• התכשיט קיפל בתוכו סדרים חברתיים-הלכתיים מארגני חיים. סדרים אלו נתנו פומביות ליחסי קניין ובעלות , וקבעו את מערכת היחסים בין המינים שהוסדרו על פי הלכה ומנהג שאותם קבעו הגברים, ובעצם התכשיט היה סימן לשליטת הגבר על האישה.

• התכשיטים  סימנו את גוף האישה, מצד אחד הם הדגישו את גוף האישה אך יחד עם זאת הסתירו אותו.

• התכשיטים היו כל רכושה של האישה היהודית התימנית, מצד אחד סימן תלות בעולם הגברי אך מצד שני זו הייתה מעין 'הבטחה'  לעצמאות כלכלית בעת הצורך.