צבע אדום

מחקרים רבים מתייחסים ליד האדם  כאל דבר המייחד אותו משאר החיות. 

גלן מפרגמון ( 161 – 129) הרופא, המנתח והפילוסוף בתקופת האימפריה הרומית, טען שהאדם קיבל ידיים משום שהוא יצור אינטליגנטי. היד משמשת ככלי למטרותיו בעת מלחמה או בעת שלום. אריסטו אומר שהיד היא איבר שבאמצעותו האדם מוכיח היגיון, משום שיש לו אינטליגנציה  מעשית, המנחה כיצד להשתמש בהן. 

קרל גוסטב קארוס, ( Carus, 1789- 1869)  חלוץ מחקר היחס בין גוף ונפש, התרכז במחקריו ביד, וקבע שכף היד מצביעה על התת מודע, והאצבעות מתפתחות במקביל למחשבה ומצביעות על התודעה. 

הפסיכולוג ניקולס ואשיד ( 1874- 1907) רצה להוכיח שהיד וחלק מקליפות המוח שומרים על טביעות או זיכרונות של תבניות השרירים בעקבות חזרות רבות של תנועות (אותן כינה תמונות מוטוריות) הנעשות  מתוך הרגל. 

שרלוט וולף, רופאה ופסיכולוגית( 1986- 1897) מציינת שליד תפקיד חשוב בבניית רוב  תפקוד המוח.  בזכות שני תפקידים 

של היד – תפיסה ומגע- לאדם יש את יכולת הקוגניציה והמחשבה, המובעות על ידי דיבור וכתיבה. (1) "היד היא איבר, 

שניתן לסמוך עליו כאשר אנו מנתחים אישיות, צורת היד , מרקמה, קוויה, ותנועותיה נשלטות  על ידי המודעות- תודעה.

במבחר יצירות אמנות ממיכאלאנג'לו "ביד האל" בבריאת האדם שבקפלה הסיסטנית ועד אוגוסט רודן "ביד הבורא" היד משמשת בתפקיד מעשי, פרשני, רגשי וסמלי, בקונטקסט של מוסכמות או של מחוות חברתיות, פוליטיות או כאלה הלקוחות מתחום הנימוסים וההליכות. ללא התייחסות לתפקודן של  הידיים ביצירות אלו תהיינה הבנת היצירה ופרשנותה לוקות בחסר. 

ביבליוגרפיה:

דורות, רות. היד באמנות. הוצאת רסלינג תל אביב. 2018. 

דבר האמנית

הסדרה "צבע אדום" החלה בסדרה בשלושה ציורי ידיים של נשים מבוגרות המדברות על הדרת הנשים ובמיוחד על הדרת הנשים הזקנות. אך בשל מקרי האלימות הרבים נגד הנשים, חקיקת חוקים המדירים נשים מהמרחב הציבורי, חוסר שוויון זכויות הורחבה הסדרה. בחירת כף היד מצביעה על תת המודע של האדם ועל אישיותו. מצד אחד היד יכולה לשדר כוח אך גם רכות. 

בדימויים רואים כפות ידיים של נשים שונות שנתפסו בעת עשייה, ויש ניסיון לתפוס את התנועה 

כגון: בספורט, סריגה, ציור, שיחה, וכו'.

העבודות הינן מונוכרומטיות על רקע שחור, המנתק אותן מיתר הגוף. הצבע השחור עוצמתי אך בציורים הוא מביע מחאה, אבלות, מוות. 

כפות הידיים בגווני אפור מסמל עצבות, איפוק, ניטרליות. 

הציפורניים צבועות באדום ומקבלות משמעות של דם, מלחמה , סכנה ואזהרה, אך יש גם משמעות של תשוקה, יצריות ומיניות. 

ניתן להסתכל על כפות הידיים מכיוונים שונים והן מקבלות משמעות אחרת.

"ידיים קמוטות עם ציפורניים מרוחות בלק אדום. הניגוד בין הטיפוח הנשי שמתבטא בלק אדום, ליד הקמוטה, מהווה הצהרה של רלוונטיות, של טיפוח ויופי למרות הגיל. שם  הסדרה מעיד על התרסה: צבע אדום הוא רמז למלחמות לאזעקות ולכוננות, וגם לטיפוח היופי, לאכפתיות ולרצון להישאר רלוונטית בכל מצב." (אורה זמיר אוצרת התערוכה).

"העבודה  מציגה כף יד המוגשת לעבר הצופה ברקע של חושך מוחלט. זוהי יד נשית. היד היא הדבר היחיד הנראה בתמונה והיא אף מושטת לעברנו. יד, כידוע, הוא גם זיכרון. הרקע החשוך מדבר על הריק שממנו היד מגיחה, אך זה אינו באמת ריק, כי היד מחוברת 

לגוף המחובר אל הקשר ואל האישה (ספציפי). היד כמו שואבת אותנו אל עולמה החשוך, כמו מבקשת לבלוע אותנו בריק שסביבה. 

האם היא מבקשת להעלות זיכרונות מפעם? (שכן יד היא זיכרון) או שמא מזמינה אותנו אל מפגש עם הלא נודע... "

(ד"ר אביבית אגם דאלי)

[1] דורות, רות. היד באמנות. הוצאת רסלינג תל אביב .2018 . עמ' 9-13.